<h1>ספר התרומות שער ז' חלק ב'</h1>
<h2>דף מ:</h2>
וכן אם אמר לו כור חטים [לי בידך] והודה לו בשעורים פטור, ור"ג מחייב. ולית הלכתא כותיה, דכרבנן קיימא לן, דהא תניא [שבועות ל"ט ע"ב] כי כתיב כי הוא זה חד למודה מקצת הטענה וחד למודה ממין הטענה. וגרסינן בבא קמא [ל"ה ע"ב] דמאי פטור פטור אף מדמי שעורים, שכיון שהתובע לא תבעו בשעורים ותבעו בחטים, הוה ליה כאילו אמר ליה התובע יודע אני שאין לי בידך שעורים, והוה ליה כאומר לחבירו בבית דין מנה לך בידי ואמר לו האחר אין לי בידך, שאין בית דין מחייבין אותו ליתן לו כלום, דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. והוה ליה כאומר לחבירו כתבתי ונתתי לך שדה פלוני, והוא אומר לא כתב ולא נתן לי, דאמרינן בגיטין בפרק השולח [מ' ע"ב] דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אך אם תפס התובע דמי השעורים שהודה לו, אין מוציאין מידו. וראיתנו מההיא דגרסינן בפרק המניח את הכד [ב"ק ל"ה ע"ב] אמר רבה בר נתן טענו חטים והודה לו בשעורים פטור. ומקשינן תנינא חדא זימנא. ומתרץ אי מהתם הוה אמינא פטור מדמי חטים וחייב בדמי שעורים, קמ"ל שפטור אף מדמי שעורים. ותו גרסינן התם היו שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקין שנים אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן, והמזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן, המוציא מחבירו עליו הראיה. ודיקינן הא לא מיתי ראיה שקיל כדקאמר מזיק, ואמאי חטים ושעורים נינהו, ומשנינן ראוי ליטול ואין לו. ומקשינן והא תניא הרי זה משלם קטן מן הגדול ולגדול מן הקטן, ומשנינן הכא במאי עסיקינן בדתפס. הנה בררנו מזה שפטור אף מדמי שעורים ושהתפיסה מועלת לו. ומסתברא שאע"פ שהעדים מעידים על השעורים, פטור אף מדמי שעורים, וטעמא דמילתא שכבר הודה שאינו חייב לו שעורים והודאת בעל דין כמאה עדים דאמי, וכדלעיל, והנה הוא כמכחיש עדיו. וראיתנו בזה, דהא קא מקשו [ב"ק ל"ה ע"ב] על משנת היו שנים אחד גדול וכו', אמאי חטים ושעורים נינהו, והתם בדאיכא סהדי דחד מניהו אזיק קא מיירי, דאי בדליכא סהדי כלל, כיון דקיימא לן דפלגא נזקא קנסא, הוה ליה כמודה בקנס ופטור, אלא ודאי דאיכא סהדי דחד אזיק ולא ידעי הי מיניהו קא מיירי, ואעפ"כ דאית לן למימר מקטן מיהא ליחייב, דינינן המוציא מחבירו עליו הראיה, משום דאמרינן הודאת בעל דין שהודה דלאו קטן אזיק, אע"פ שיש עדים דקטן מיהא אזיק פטור, והא נמי דכותה דינינן. וכתב הר"א בר"ד ז"ל שלא אמרו פטור משעורים אלא כשאומר הנתבע אחר שהודה בשעורים, אין לך אצלי לא חטים ולא שעורים ומצחק הייתי בך, אבל אם עמד בשעורים חייב בשעורים. אלה הם דבריו. ומסתברא כההיא דלעיל שהוא כמודה שאין לו עליו שעורים, וההיא דגיטין [מ' ע"ב] מוכח הכי, [כדלעיל].
<h2>דף נא.</h2>
ויש לברר לוה שהודה מעצמו מה הוא. על זה גרסינן במסכת שבועות [מ"ב ע"א] פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו. ואוקימנא בגדול הבא בטענת אביו וכו'. משם למדנו כי יש פעמים שהוא מודה מקצת ולא ישבע שבועות התורה, וכיצד כגון שלא היו תובעין אותו כלום אלא שבא הוא מעצמו ואמר לו מנה לך בידי ופרעתיך מחצה, והמלוה לא היה זכור כלל שזה חייב לו כלום, הרי זה פטור מכל שבועה, ואף מהיסת, שאין זה אלא כמשיב אבדה. וכדאוקימנא לההיא דקתני פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו, בגדול הבא בטענת אביו. ובשער המיוחד [ל"ו] לדין יורש שתובע חוב מורישו או שנתבע בחוב מורישו, שם נאריך בדינו. אבל לוה המודה מקצת בלתי תובע, לית דין ולית דיין שמשיב אבדה הוא ופטור. וכן כתב הרב ן' מיגש ז"ל בפירושו, דשבועת התורה ושבועה דעד אחד מחמת טענה קא אתיאן. ועדין יש לבאר לוה שאמר למלוה מעצמו מנה לך בידי ופרעתיך מחצה, השיבו המלוה לא הייתי נזכר אך הזכרתני ונזכרתי שהלויתיך מנה וזכורני שלא פרעתי לי מהם, מי אמרינן מודה מקצת הוא ונשבע, דהוה ליה כההיא דגיטין [נ"א ע"א] שני שורין קשורין מצאתי לך והחזרתי לך אחד מהם והלה אומר לא החזרתו לי, הרי זה נשבע. והכא מאי נשבע או לא. ובזה השיב לי הרב ר' משה בר' נחמן ז"ל, זו בידנו היא שאין מודה מקצת חייב אלא כשקדמה תביעה להודאה, ואפילו בנזכר מעצמו כגון שהודה לו בחמשין ואמר לו הלה מנה שלם אתה חייב לי פטור, כדאמרינן [שבועות מ' ע"ב] טענו חטים וקדם והודה לו בשעורים, אם כמודה פטור. דשמעת מינה שאע"פ שהשלים דבריו ונמצאת טענתו חטים ושעורים, והודאה באחד מהן, פטור, משום דבעינן טענה שלימה ואחר כך הודאה במקצת. ולשון חכמים נמי כך הוא, מודה מקצת הטענה. וכן כתב הרב אבן מגש בפירושיו, ועיקר הוא. ואל יטעוך מקצת נסחאות שכתוב בהן בפרק הניזקין שני שורים קשורים מצאת לי והלה אומר מצאתי לך והחזרתי לך אחד מהן, והלה אומר לא החזרת לי. דהתם כיון שטוען שני שורים מצאת לי, כטוענו שלא החזרתם לי דמי, ע"כ. וכן אם הודה במקצת במציאה כגון ההיא דר' יצחק דשני כיסין קשורים מצאת לי והוא אומר לא מצאתי אלא אחד, אינו נשבע, דליתה לדר' יצחק. וכן פסק ה"ר משה ז"ל [גזילה ספי"ג], [וזה לשונו] המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ואפילו מצא מציאה וטען בעל הכיס שני כיסין קשורין מצאת הרי זה לא ישבע, ע"כ.
